גזר דין בתיק תפ"ח 57031-03-11

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון לאחר שמיעת חלק ניכר מהראיות, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן א'.

כתב האישום כלל שני אישומי משנה כאשר האישום הראשון התייחס לנאשם 3 בלבד ובגין אישום זה הורשע על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 144(ב) + 29, 452 + 29 ו- 427(א) רישא + 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), דהיינו עבירות בנשק, היזק בזדון וסחיטה בכוח.

האישום השני התייחס לנאשמים 1 עד 4 ובגין אישום זה, הורשע הנאשם 3 בעבירות לפי סעיפים 329(א(2) ו- 29, 144(ב) + 29 ו- 452 + 29 לחוק העונשין, קרי, חבלה בכוונה מחמירה, עבירות בנשק והיזק בזדון.

הנאשמים 1-2 הורשעו בעבירות לפי סעיפים 329(א)(2) ו- 31 ו- 452 ו- 31 לחוק העונשין, דהיינו סיוע לחבלה בכוונה מחמירה וסיוע להיזק בזדון.

הנאשם 4 הורשע בעבירה לפי סעיף 413(ב) ו- 30 לחוק העונשין, קרי, שידול לגניבת רכב.

הסדר הטיעון כלל מסגרת עונשית אשר התייחסה לנאשמים 1 עד 3 ולפיה, נתבקשנו לגזור על הנאשם 1 עונש מאסר בפועל למשך 3 שנים ו- 3 חודשים; על הנאשם 2 - 3.5 שנות מאסר בפועל וכן הפעלת עונש מאסר מותנה בן 6 חודשים כאשר מחציתם בחופף ומחציתם במצטבר, כך שבפועל יהא עליו לרצות עונש מאסר של 3 שנים ו- 9 חודשים, ועל הנאשם 3 - עונש מאסר בפועל של 5 שנים ו- 9 חודשים.

בהתייחס לנאשם 4 - לא נקבעה מסגרת עונשית כלשהי וסוכם, כי הטיעון לעונש יהא חופשי.

יצויין, כי בטרם ההגעה להסדר נשמעו ראיות בתיק זה, ובכלל זה, עדותם של המתלוננים ואולם, מחמת אי התייצבותו של עד התביעה העיקרי לדיונים, נאלצנו לבטל מספר ישיבות על מנת לאתרו   ולהביאו תחת צו הבאה למתן עדות.

בטיעוניה לעונש ציינה באת כח המאשימה, כי המדובר בתיק נסיבתי עם "מורכבות ראייתית" כלשונה, כאשר לחלק מהקשיים הראייתיים נחשף בית המשפט במהלך שמיעת הראיות ואילו את חלקם האחר ניתן להסיק מהתנהלותו של עד התביעה העיקרי בתיק.

לגוף העניין טענה, כי המדובר בתיק חמור, אך יחד עם זאת, השיקול העיקרי שבעטיו הגיעה המאשימה להסדר הטיעון, הינו שיקול הנעוץ באותם קשיים ראייתיים.

כמו כן הדגישה, כי המאשימה סבורה כי בתיק זה קיימת משמעות וחשיבות לעצם הודאת הנאשמים בביצוע המעשים המיוחסים להם וכי ההליך המשפטי הנוכחי, כמו גם העונש שיוטל על הנאשמים ישים קץ למעשי האלימות כנגד משפחת המתלוננים.

בהתייחס לנאשם 4, ביקשה באת כח המאשימה לגזור עליו עונש מאסר בפועל מעבר לפרק הזמן בו שהה במעצר, תוך שהפנתה לרישום הרשעותיו הקודמות ונסיבות מעורבותו באירועים נשוא כתב האישום, ובכך ליתן ביטוי לחומרת המעשים.

משכך, הגיעה כאמור המאשימה להסדר הטיעון ומסגרת הענישה של עונשי המאסר בפועל ובנוסף על כך ביקשה לגזור על הנאשמים עונש מאסר מותנה מרתיע ופיצוי למשפחת המתלוננים אשר ייתן ביטוי לחוויה הקשה, כהגדרתה שעברה המשפחה בזמן האירוע.

יצויין כי באת כח המאשימה טענה בפנינו, כי דבר ההסדר הובא לידיעת משפחת המתלוננים וכי המשפחה השאירה את העניין לשיקול דעת המאשימה.

מנגד, ב"כ הנאשמים 1-3 טען בלשונו, כי "לב ליבו של תיק זה וההסדר אליו הגענו נעוץ בקשיים ראייתיים בפניהם עמדה התביעה" (עמ' 336 שור' 2 לפרו').

לדברי הסנגור, ראיות התביעה נסמכו כל כולן על עד יחיד אשר לא נכח באירועים. עד אשר מסר גרסאות שונות ומשונות כהגדרתו ואף אישר בפני חוקריו, כי שיקר לא אחת.

בנסיבות אלה טען, עמדה המאשימה בפני קושי ראייתי של ממש אשר הצדיק בסופו של יום את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים.

בנוסף לאמור לעיל, הפנה ב"כ הנאשמים 1-3 לנסיבותיהם האישיות והמשפחתיות וטען, כי הרישומים הפליליים המתייחסים לכל אחד מהם, הינם רישומים לפני זמן רב.

באשר לפיצוי הכספי למשפחת המתלונן טען, כי יש להותיר זאת להליך אזרחי, וכי לא מדובר בנזק ממוני או רכושי כבד וביקש, כי הפיצוי יהא מידתי.